אטזוליזומאב הינה נוגדן מונוקלונלי אשר מעכב את הקשירה של PD-L1 לקולטנים PD-1 ו-B7.1. תרופה זו הדגימה יעילות קלינית כנגד שורה של גידולים ואושרה לשימוש בסרטן NSCLC גרורתי בקו טיפול מתקדם. מחקר ה-OAK הדגים כי חולי 2L/3L NSCLC המקבלים אטזוליזומאב הינם בעלי הישרדות גבוהה מאשר חולים המקבלים כימותרפיה (דוסטקסל) – 13.8 חודשים לעומת 9.6 חודשים.
עוד בעניין דומה
אוכלוסיית המחקר הראשונית כללה 850 חולים שחולקו בצורה אקראית ביחס של 1:1 לקבוצת אטזוליזומאב ודוסטקסל. לאחר שנתיים מעקב נצפה יתרון הישרדות (Overall Survival- OS) כוללת בקבוצת האטזוליזומאב לעומת קבוצת הדוסטקסל של 31% לעומת 21%. יתרון זה נשמר ונצפה לאורך תקופת המעקב גם לאחר 12 חודשים (55% לעומת 41%) וגם לאחר 18 חודשים (27% לעומת 18%). יתרון ההישרדות הכוללת ארוכת הטווח של אטזוליזומאב לעומת דוסטקסל נצפה בכל תתי קבוצות ההיסטולוגיה וסטטוס ביטוי PD-L1.
מסקנת החוקרים היא כי טיפול עם אטזוליזומאב מביא להישרדות כוללת גבוהה מאשר עם דוסטקסל בחולי NSCLC בקו טיפול מתקדם. יתרון אשר נשמר לאורך תקופת המעקב ארוכת הטווח.