חדשות

סביבה או גנטיקה - מה משפיע יותר על פוריות האישה?

מאמר סקירה שהוביל צוות מהטכניון מציג את השפעת הסביבה על דפוסי הפוריות הנשית בגילאים צעירים ומבוגרים

פוריות, אישה צעירה ותינוק. אילוסטרציה

מאמר סקירה שביצעו חוקרים מהטכניון ומשתי אוניברסיטאות בריטיות ופורסם לאחרונה ב- Nature Reviews Endocrinology מציג נתונים מהשפעת הסביבה על דפוסי הפוריות של האדם. מהסקירה עולה כי קיימת מה שהחוקרים כינו "גמישות בהקשר זה בגיל ההתבגרות המינית והשפעתה של סביבת הילדות על משך תקופת הפוריות הנשית".

החוקרים ציינו כי פוריות נשים וגברים מתחילה בגיל הנעורים עם ההתבגרות המינית. תקופת הפוריות הנשית מוגבלת בזמן ומסתיימת בעשור החמישי לחיי האישה, אולם הגילאים המדויקים של תחילת הפוריות ושל תום הפוריות (מנופאוזה) משתנים בין אוכלוסיות. בעולם המערבי מתחיל גיל הפריון מוקדם יחסית ומסתיים מאוחר, כך שתקופת הפריון ארוכה יותר מאשר בעולם השלישי. שינוי כזה מתרחש גם על ציר הזמן: גיל הווסת הראשונה (הממוצע) במערב אירופה, למשל, ירד במאה הקודמת מ-16 ל-13 שנה.

פרופ' פליפה מלמד, מובילת המחקר. "הגירה למערב בגיל צעיר למשל גוררת תקופת פריון ארוכה יותר". צילום: דוברות הטכניון

מחבריו המאמר מצביעים על כך שבכל הקשור לדפוסים פוריות, ההשפעה הסביבתית מנצחת את הגנטיקה. מסקנתם מבוססת, בין השאר, על השוואה בין נשים שהיגרו מהעולם השלישי למערב בגילאים שונים. החוקרים ציינו שנערות או נשים שהיגרו בגיל מאוחר שמרו על דפוס הפריון ה"עני" – תקופת פריון קצרה, שמתחילה מאוחר ונגמרת מוקדם. בעוד נשים שהיגרו בילדות, לפני גיל 8-6, אימצו את הדפוס המקומי המערבי – רמות גבוהות של הורמון המין פרוגסטרון ותקופת פריון ארוכה.

במילים אחרות: ילדות נחשפות לסביבה החדשה בגיל צעיר והסביבה גורמת להן "לנטוש" את מסלולי ההתבגרות האופייניים למולדתן לטובת המסלולים המאפיינים את ארצן החדשה.

לעומת זאת, בגיל מאוחר יותר, הסביבה אינה משפיעה גם לאחר שנים רבות במדינה החדשה. פירוש הדבר: דפוסי הפריון נקבעים בעיקר בהשפעת הסביבה בגיל הילדות.

קבוצת המחקר שהובילה פרופ' פיליפה מלמד מתמקדת במנגנונים המולקולריים שאחראים על שונות זו ובמיוחד על תפקיד האפיגנום בפיקוח על מערכת הרבייה בסביבות שונות.

אפיגנטיקה הוא מונח שטבע הביולוג קונרד וודינגטון ב-1942. זה תחום מדעי העוסק בהשפעות הגנטיות שאינן מתבטאות כתוצאה משינויים ברצף ה-DNA אלא מתוספות כימיות שמובילות לשוני באריזת ה-DNA – הכרומטין. צורת האריזה של ה-DNA בכרומטין משמעותית מאוד, שכן היא משפיעה על ביטוי הגנים. פרופיל האפיגנום מושפע מגורמים רבים: תזונה, דלקות ואף מצבי עקה שיכולים להוביל לתכנות מחדש של מערכות פיזיולוגיות ובהן מערכת הרבייה.

פרופ' מלמד: "הכרומטין קובע אילו גנים ייחשפו למנגנוני הקריאה הגנטית וכך יופעלו  ואילו גנים יישארו כבויים. כיום יודעים לערוך במעבדה מניפולציות מדויקות מאוד בכרומטין ולראות כיצד הן משפיעות על הביטוי של גנים מסוימים. עד כה זוהו כך גנים הרגישים במיוחד לסביבה ועוברים שינויים אפיגנטיים בילדות. הנושא נחקר גם במודל עכבר של דלקת לפני ההתבגרות המינית. שינויים אלה שותפים בשינוי תכונותיה של מערכת הרבייה".

לדברי פרופ מלמד, הגירה למערב בגיל צעיר למשל גוררת תקופת פריון ארוכה יותר, המעידה על האטת קצב אובדן הביציות. "כאשר נבין עד הסוף את המנגנון המולקולרי נוכל להשיג את הארכת תקופת הפריון גם באמצעות התערבות יזומה ומלאכותית בכרומטין".

מעבר לסקרנות המדעית יש בממצאי מחקרים אלה פוטנציאל יישומי נרחב, שכן דפוסי הפוריות משפיעים על תהליכים רבים בגוף ובהם הזדקנות, מחלות זיקנה, התפתחויות סרטניות ודלדול עצם ואוסטיאופורוזיס.

את הסקירה הובילו פרופ' פיליפה מלמד והדוקטורנט בן בר-שדה עם ד"ר סרגי רודניזקי, ד"ר לילך פנואלי ופרופ' אריאל קפלן, כולם מהפקולטה לביולוגיה בטכניון יחד עם האנתרופולוגית פרופ' גיליאן בנטלי מאוניברסיטת דורהאם והביולוג פרופ' ריינהרד סטוגר מאוניברסיטת נוטינגהאם.

נושאים קשורים:  פוריות,  השפעה סביבתית,  גנטיקה,  אפיגנטיקה,  גיל הפריון,  וסת,  הגירה,  הטכניון,  פרופ' פיליפה מלמד,  חדשות,  מחקר
תגובות
31.07.2020, 11:36

האם אין קשר להורמונים שבמערב הילדים מקבלים מאכילת בעלי חיים ותוצרתם (חלב, ביצים) שהואבסו גם בהורמונים וזה מה שמעודד התפתחות מינית מוקדמת לעומת העולם השלישי שניזון במה שהטבע נותן לו?