לאחרונה מקובל להציע לחולים מבוגרים עם לוקמיה מיאלואידית חריפה (AML) השתלה בעצימות מופחתת (RIC: Reduced intensity conditioning).
עוד בעניין דומה
במחקר שממצאיו פורסמו בכתב העת 'Haematologica', החוקרים בדקו את יעילותה של השתלת אלוגרפט הניתנת בגישת RIC, במטופלים בני 60-70 בעלי ציטוגנטיקה שאינה מיטבית. החוקרים פרסמו בעבר כי השתלת אלוגרפט RIC, במיוחד כאשר ניתנת מאחאי המטופלים, מיטיבה במטופלים בני 35-65 המצויים בסיכון בינוני.
במסגרת המחקר נבדקו 932 מטופלים, כאשר 144 מתוכם קיבלו השתלת RIC בהפוגה הראשונה של המחלה (אחאים n=52, תרומה תואמת ללא קשר משפחתי n=92). תקופת המעקב החציונית לשרידות לאחר הפוגה עמדה על 60 חודשים. החוקרים השתמשו באנליזת Mantel-Byar לצורך עריכת השוואות התוצאים במטופלים מושתלים, לעומת אלו שאינם מושתלים.
בקרב 144 המטופלים שעברו השתלת אלוגרפט, 93 היו בעלי ציטוגנטיקה בסיכון בינוני, 18 היו בעלי סיכון גבוה, ו-33 היו בקבוצה בסיכון ציטוגנטי שאינו ידוע. שיעור השרידות לחמש שנים במטופלים מושתלים עמד על 37%. על אף שהשרידות למקבלי שתל מאחאים (44%) הייתה טובה יותר לעומת אלו אשר קיבלו השתלה מתורמים בעלי התאמה שאינם קשורים משפחתית (34%), ההפרש לא היה מובהק סטטיסטית (P=0.2).
בהשוואה בין טיפול RIS לעומת כימותרפיה, אלו שעברו השתלה בעצימות מופחתת הראו שיפור מובהק בשרידות (37% לעומת 20%, יחס הסיכונים = 0.67 [0.53-0.84]; P<0.001). ריבוד הסיכון הקבוצתי לפי Wheatley הוביל לחלוקת הקבוצות לפי סיכון טוב, רגיל וגרוע, והדגים כי בקרב כל קבוצות הסיכון נמצא יתרון לגישת ה-RIC. בריבוד לפי המחלה השארית המינימלית לאחר טיפול אחד, נמצא יתרון קבוע להשתלות אלוגרפט. היתרון בגישת RIC נצפה במטופלים עם מוטציות FLT3 ITD או NPM1, ללא עדות להשפעה דיפרנציאלית לפי גנוטיפ.
לסיכום, השתלה בעצימות נמוכה היא אפשרות מבטיחה לחולים מבוגרים עם אנמיה מיאלואידית חריפה, ללא ציטוגנטיקה מיטבית. החוקרים מוסיפים כי לא נמצאה קבוצה אשר לא הרוויחה בעקבות הטיפול.
מקור: