חדשות

תסמונת מסתורית ושמה VEXAS – מה יודעת עליה הרפואה?

מפרקים מודלקים, חום קבוע ועייפות, כאבים ונפיחות באיברים שונים הם מהתסמינים הקשים של התסמונת התוקפת בעיקר גברים מעל גיל 50 | סקירת מחקרים על המחלה האוטואינפלמטורית שאינה מאובחנת דיה

בין התסמינים של VEXAS נפיחות וכאב של האוזניים, האף והמפרקים. אילוסטרציה: שאטרסטוק

תסמונת חדשה ומסתורית התגלתה כאשמה בדלקת חמורה ובלתי מוסברת אצל גברים מעל גיל 50. מחקר חדש מאיר את התמונה, מפרט את מי היא תוקפת, מגלה שהמחלה אינה נדירה כמו שנהוג היה לחשוב, ומדגיש את חשיבותן של הגישות הגנטיות בהבנה טובה יותר של מחלות אוטואינפלמטוריות וראומטולוגיות.

הנה כמה פרטים ממה שנלמד על ידי חוקרים וחולים בארה"ב על תסמונת VEXAS בשנתיים האחרונות:

מפרקים מודלקים, חום קבוע ועייפות, כאבים ונפיחות סביב איברים שונים בגוף, דלקות ריאות ופריחות הן כמה מהתסמינים שהטרידו חולים לא מעטים מעל גיל 50 ברחבי ארה"ב במשך זמן מה. מרבית החולים היו גברים, והתסמינים הובילו אותם בדרך כלל לשורה של בדיקות אצל רופאים מומחים: המטולוגים, רופאי ריאות, רופאי עור, ואפילו אונקולוגים, שנותרו ללא תשובה בעודם מנסים למצוא את הגורם לבעיות.

בסוף שנת 2020, מדענים במכוני הבריאות הלאומיים של ארה"ב (National Institutes of Health - NIH), זיהו את מקבץ התסמינים כתוצאה של הפרעה גנטית אשר זורעת הרס בגוף דרך דלקת ובעיות דם. המחקר שפורסם בעקבות הגילוי הגדיר את התסמונת לראשונה כ-VEXAS.

VEXAS היא תסמונת שנגרמת כתוצאה ממוטציה סומטית שיוצר גן UBA1 בתאי-אב המטופאטים. התסמונת קיבלה את שמה מראשי התיבות של המאפיינים שלה:

V – בתוך תאי הגזע של מח העצם מזוהים Vaculoles של החולים במחלה.

E – הטיה של אנזים יוביקוייטין – E – E1 ubiquitin conjugating enzyme.

X – לאחר שעבר מוטציה, גן UBA1 נמצא על כרומוזום-X, ולכן המחלה נמצאת כמעט באופן בלעדי אצל פרטים עם כרומוזומים XY,  לפיכך אומרים שהיא קשורה ב-Xי(X-linked).

A – חולים ב-VEXAS מציגים גם מגוון של מצבים אוטואינפלמטוריים –Autoinflamatory.

S – המוטציות שגורמות ל-VEXAS הן סומטיות (Somatic), נרכשות לאורך חייו של אדם, ואינן תורשתיות.

כאשר פורסם המחקר, כאמור ב-2020, נחשבה תסמונת VEXAS להפרעה נדירה יחסית שתוקפת 1 מכל 13,500 גברים. כעת, תוצאות מחקרים אחרונים מבהירות את התמונה וחושפות שהתסמונת נפוצה הרבה יותר ממה שחשבו בתחילה. ממחקר שפורסם בינואר האחרון ב-JAMA מעריכים החוקרים כי VEXAS משפיעה על כמעט 1 מכל 4,000 גברים מעל גיל 50.

התסמונת פוגעת גם בנשים מבוגרות, אם כי בתדירות נמוכה יותר. מחבר המחקר, דייוויד בק, גנטיקאי קליני מ-NYU בניו יורק, טוען כי יותר מ-15 אלף אנשים בארה"ב עלולים לסבול מהתסמונת. "המספרים האלה מצביעים על כך שרופאים צריכים להיות ערים לקיומה של VEXAS, המחלה לא מוכרת ולא מאובחנת. הרבה רופאים עדיין לא מודעים לקיומה".

הצוות של בק, שדיווח כאמור על גילוי התסמונת, קשר לראשונה בין מוטציות בגן UBA1 לאוסף התסמינים הכולל חום, ספירת תאי דם נמוכה ודלקת. המחקר הוא הראשון להעריך באיזו תדירות VEXAS מתרחשת באוכלוסיה הכללית, ו"התוצאות מפתיעות. המחלה נפוצה יותר ממה שחשדנו", אומרת אמה גרוארקה, המטולוגית במכוני הבריאות הלאומיים (NIH) בבת'סדה, מרילנד, שלא היתה מעורבת במחקר.

כדי להעריך את מספר האנשים שלקו ב-VEXAS הצוות של בק סרק רשומות בריאות אלקטרוניות של יותר מ-160 אלף איש בפנסילבניה, בשיתוף פעולה עם מכוני הבריאות הלאומיים ועם ספק ביטוח בריאות מקומי. אצל אנשים מעל גיל 50, מוטציות UBA1 שגורמות למחלה הופיעו בערך ב-1 מכל 4,000 גברים. בקרב נשים בשכבת הגיל הזה, בערך 1 מתוך 26,000 סבלו מהמוטציות.

איך מזהים את תסמונת VEXAS ומהו הטיפול?

על פי המכון הלאומי האמריקאי לדלקת פרקים ומחלות שריר ושלד ועור, החולים עלולים לחוות מגוון תסמינים, ביניהם: פריחות עור כואבות, נפיחות וכאב של האוזניים, האף והמפרקים, שיעול וקוצר נשימה, דלקת בכלי דם, חום, עייפות קיצונית, אנמיה; ספירת תאי דם נמוכה וקרישי דם.

VEXAS נוטה כאמור להופיע בשלב מאוחר יותר בחיים, ­­לאחר שאנשים רוכשים מוטציות UBA1 בתאי הדם שלהם. בק מוסיף: "המחלה מחמירה עם הזמן והיא קשה. היא יכולה להיות גם קטלנית. לאחר שהתסמינים מתחילים, זמן ההישרדות החציוני הוא בערך 10 שנים.

בדיקה גנטית של הדם יכולה לעזור לרופאים לאבחן VEXAS וטיפול בסטרואידים ובתרופות מדכאות חיסון אחרות, המפחיתות דלקת, יכולות להקל על התסמינים. גרוארק ועמיתיה במכונים לבריאות לאומית פתחו גם בניסוי קליני קטן שלב 2, שבודק השתלות מח עצם כדרך להחליף תאי דם חולים של חולים בתאים בריאים.

בדיקות גנטיות לזיהוי מחלות כמו VEXAS מבוצעות בישראל במרכזים דוגמת המכון הגנטי במרכז הרפואי איכילוב, שם הדגש הוא על זיהוי ומניעה. התסמונת מתפתחת עם הגיל ואיננה תורשתית, כך שלא ידוע עדיין כיצד ניתן למנוע את היארעותה.

גישה גנטית למכניזם הפתוגני סיפקה תובנות על המחלה

מציאת ההקשר הגנטי בין התסמינים היה המפתח המשמעותי לפיצוח התעלומה. עד סוף 2020, אף אחד לא ידע שקיים חוט גנטי המקשר בין התסמינים הבלתי מוסברים של התסמונת. גישה גנטית למכניזם הפתוגני סיפקה תובנות מהותיות באשר למקור התסמונת.

מוטציות סומטיות, שנחשדו זה זמן רב כאשמות בגרימת מחלות שפירות וניאופלסטיות המטולוגיות, מקבלות סוף סוף את ה"כבוד" המגיע להן כתורמות למחלות אוטואינפלמטוריות וראומטולוגיות. המוטציות האלו זוהו בעיקר הודות לגישות ממוקדות של ריצוף גנטי. למעשה גם היום, חולי VEXAS עשויים להיות מאובחנים בתסמונות אחרות כגון פוליארטריטיס נודוסה (Polarteritis nodosa) - מחלת דם דלקתית, ופוליקונדריטיס נסוג (Relapsing polychodritis), מחלה של הרקמות המחברות, לפני שהם מאובחנים סופית כחולי VEXAS.

בק אומר שהוא מקווה להעלות את המודעות למחלה, אם כי הוא מכיר בכך שיש עוד הרבה עבודה לעשות. במחקרו, הרוב המכריע של המשתתפים היו תושבי פנסילבניה לבנים, כך שלא ידוע כיצד המחלה משפיעה על אוכלוסיות אחרות. החוקרים גם לא יודעים עדיין מה מדרבן את המוטציות בתאי הדם וגם לא איך הן מעוררות סערה דלקתית בגוף. "ככל שיותר חולים יאובחנו, כך נלמד יותר על המחלה", מסכם בק.

נושאים קשורים:  VEXAS,  מחלות נדירות,  מחלה גנטית
תגובות